למרות שעל פניו אלו נושאים שונים שהרי הביטחון עוסק בצבא, במלחמות, ובאיומים אסטרטגיים, ואילו החינוך עוסק בענייני תוכן, שעות לימוד, מעמד המורה, מבחני בגרות וכדו', אני רוצה לקשור בין שניהם בעיקרון אחד והוא: ההליכה עד הסוף ולעשות דבר בשלמות
מלחמת ההתנתקות, או בשמה השני 'מלחמת עופרת יצוקה' הסתיימה. מצד אחד שמחה על השקט ועל הילדים שחוזרים הביתה, ומצד שני תחושת אכזבה והחמצה גדולה. גלעד שליט לא בבית, החמאס לא נגדע סופית, ההכרעה של התאים הטרוריסטיים הסרטניים הללו לא בוצעה. התחושה וההערכה היא שלא יחלפו ימים רבים וכמו בדרום לבנון עם החיזבאללה כך גם בעזה, החמאס יתאושש, ישתקם, יחפור מחדש את המנהרות, יחזור להבריח, יבנה את הבתים ואת הצבא, יחזור להתרברב ומי יודע מתי והיכן יפלו הטילם הבאים.
