במאמר נוקב ואמיתי מסביר הרב דוד מאיר דרוקמן כי "המפלגה החרדית ביותר", בסיטואציה של היום, היא מפלגת 'האיחוד הלאומי' שסימנה ט'
הגאון החסיד ר' שאול ברוק זצ"ל היה משפיע חב"די התפרסם בזכות שנינותו וחוש ההומור שלו בנוסף ללמדנותו וחסידותו. פעם הגיע הרב ברוק לבית המדרש, וסיפר כי בהילוכו ברחוב, זממו כמה פורעים גויים להכותו. כנשאל מנין לו שרצו להרביץ לו, ענה: "כי בפועל אכן הרביצו לי...". ללמדנו, כי אם למעשה הרביצו, סימן שרצו להרביץ, כשרוצים – עושים, ואם לא עושים זה בבחינת "הכל דיבורים".
בער אנכי ולא אדע. בבית המדרש שבו גדלתי, לימדו אותי שתורת ה' תמימה, כלומר: שלֵמה. באותו כובד ראש הנדרש מאיתנו לקיום השולחן ערוך בנושאי תפילה, כשרות, ברכות הנהנין ועוד, יש להתייחס לשאר חלקי התורה.
כמי שמשתדלים לשתות מהמעיין היוצא מבית מדרשו של רבנו הגדול בעל התניא, האדמו"ר הזקן, התחנכנו על ברכי קריאתו הבלתי מתפשרת: "לעורר את האהבה הישנה וחיבת ארצנו הקדושה להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק". כשיצא רבנו הזקן ממאסר לגאולה ביום י"ט בכסלו, הוא תלה זאת בזכות מסירות נפשו לארץ ישראל: "היא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו". אדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש אומר: "אחינו היראים, אהבתם לארצנו הקדושה היא מצד ההרגש האלוקי שבהם... ולזאת המה חפצים בהמקום אשר בחר ה' הבוחר בציון ובירושלים, ואהבתם זו היא בהרגש פנימי ואהבה עצמית ופנימית בהמקום הזה, והיו נושקים את עפרה ממש, וזה כל חלקם בחיים אם יזכם השי"ת לבוא לארץ הקודש, אשר לזה תיכסף כל לב וכל נפש".
* * *
ממשיך ומעצים שושלתא דדהבא של נשיאי חב"ד בדורנו, הלא הוא רבנו הקדוש הרבי מליובאוויטש "הופך עולמות" בשיחותיו הנוקבות בכל הקשור לשלמות ארץ ישראל. מי ימנה ומי יספור את דברותיו היוצאות מתוך להבות אש המתמקדות על הרש"י הראשון בתורה בדבר השייכות והבעלות של עם ישראל לארץ ישראל – "נחלת עולם לעם עולם על ידי בורא עולם". בנוסף לזה, מתריע ומזהיר רבנו אודות סכנת "פיקוח הנפש" ממש בוויתור אפילו על שעל מאדמת הקודש ועל סכנת החיים הנשקפת כתוצאה אפילו מדיבורים בלבד אודות פשרות וויתורים על חלקים מארץ ישראל. כמה מתריע הרבי, שתקציבים-כספים המושגים על ידי מפלגות בתמורה לשתיקה או ויתור בנושא הבוער של מסירת שטחים – אלה כספים הטבולים בדם יהודי, כך, לא פחות.
* * *
ובכן, רבותיי וידיידי, ייאמר ברורות: "ארץ ישראל", "פיקוח נפש" (הדוחה את כל התורה כולה) הם חלק בלתי נפרד מתורה תמימה. החרד לדבר ה' הוא מי שחרד לקיים את כל התורה, ולא הנוהג בסלקטיביות ובוחר להילחם אך עבור "חלקים נבחרים" מתוך התורה הקדושה (מתוך חשש שעמידה איתנה על קיומם עלולה לפגוע ב"כסא" ו/או בתקציבים).
לא אלך רכיל, ואינני "מגלה את אמריקה" אם אקבע ואומר שכל המפלגות הדתיות והחרדיות – כולן, ללא יוצאת מן הכלל – נכשלו גם כשלו בזה, ואין להאריך בדבר המצער.
הזכרנו את אמרתו השנונה של המשפיע רבי שאול זצ"ל, לפיה מה שקובע הוא "מבחן המעשה": ובכן, עובדה היא, ועם עובדות אי אפשר להתווכח (למרות שבאווירה של היום ניתן להכחיש אף את השמש בצהריים) שבשורה התחתונה כל "היהודים היפים" שנוטפים שמן זית ערב הבחירות מבטיחים לנו הרים וגבעות, ומזילים דמעות על תוצאות שיחות השלום, הסכמי אוסלו והמסתעף מהם, כמו גם אותם אלה המבכים אותה אוטונומיה ארורה בשטחי יהודה ושומרון – קן צרעות, תשתית והכנה למדינה פלשתינית, מה נעשה? מצער לומר, אבל כל העסקנים ההופכים ל"בעלי תשובה" עקב מניעים אלקטורליים, אינם יכולים להכריז ולהצהיר בתום לב: "ידינו לא שפכו את הדם".
* * *
הרבי מליובאוויטש הורה, כידוע, להצביע עבור "המפלגה החרדית ביותר": מי, אפוא, בסיטואציה של היום נשארו בקטגוריה של "החרדים לדבר ה זו הלכה'", חרדים ללא מירכאות? את זאת אני משאיר לאינטליגנציה של הקוראים. בכל אופן, מי שחושב שאפשר להיקרא "חרדי" וגם להתעלם משפך דם של יהודים שנגרם כתוצאה מאוסלו, לעצום עיניים מעליית החמאס וממלחמת הדרום האחרונה כתוצאה מחורבן גוש קטיף, מי שטוב לו עם חוסר המעש שלו אחרי ועידת אנאפוליס ועדיין להיקרא חרדי – לבנו עליו.
אינני מקל ראש חלילה כלל ועיקר בעקרון הלבוש, וגם כותב שורות אלה מלובש כחרדי וקשור כידוע לחוג שעוטה לבוש חרדי; ברם סוף כל סוף אין זאת חזות הכל. מה אעשה, אני מכיר כמה יהודים, למרות שאינם לובשים בגדי חרדים, ואלה ידועים כמדקדקים בחייהם האישיים בקלה כבחמורה, חלקם אף מגודלי זקן וילדיהם מעוטרי פאות מתבדרות אשר לומדים ב"חיידר" של תשב"ר. כל אלה יכולים להצביע על רקורד עשיר של הקרבה למען ארץ ישראל בעשייה בפועל ממש, הם יכולים לזקוף לזכותם את מצוות הקמת כרכים בארץ ישראל, כולל "ערים גדולות לאלוקים" ובתוכן ישיבות קטנות וגדולות, בתי מדרש ובתי אולפנא לתורה ויראה, בקיצור: "ארץ ישראל של מטה" ביחד עם "ארץ ישראל של מעלה"!
ובאותו עניין: בביקורי האחרון ביישוב בית-אל, יישוב על טהרת הקודש אשר כצל'ה מיודענו הוא ממייסדיו, הפתעתי לגלות אף "כולל" ללימוד חסידות, בו יושבים והוגים בדא"ח אברכים מגודלי זקן ופאות חבושי כיפות סרוגות.
* * *
אמרנו שיש "חרדים לדבר ה'" ללא תווית חברתית של "חרדים", ואף על פי כן הנם חרדים לכל דבר, כולל חרדה לארץ ישראל – קדושתה ושלמותה ומניעת מצב של "פיקוח נפש" בוויתור ח"ו על חלקים מתוכה כמתחייב מהלכות מפורשות בשולחן ערוך. למי אני מתכוון? כבר כתבתי שבטוח אני שהקוראים מספיק אינטליגנטים להבין למי ולמה מכוונות מילותיי, ואידך זיל גמור.
הגאון החסיד ר' שאול ברוק זצ"ל היה משפיע חב"די התפרסם בזכות שנינותו וחוש ההומור שלו בנוסף ללמדנותו וחסידותו. פעם הגיע הרב ברוק לבית המדרש, וסיפר כי בהילוכו ברחוב, זממו כמה פורעים גויים להכותו. כנשאל מנין לו שרצו להרביץ לו, ענה: "כי בפועל אכן הרביצו לי...". ללמדנו, כי אם למעשה הרביצו, סימן שרצו להרביץ, כשרוצים – עושים, ואם לא עושים זה בבחינת "הכל דיבורים".
בער אנכי ולא אדע. בבית המדרש שבו גדלתי, לימדו אותי שתורת ה' תמימה, כלומר: שלֵמה. באותו כובד ראש הנדרש מאיתנו לקיום השולחן ערוך בנושאי תפילה, כשרות, ברכות הנהנין ועוד, יש להתייחס לשאר חלקי התורה.
כמי שמשתדלים לשתות מהמעיין היוצא מבית מדרשו של רבנו הגדול בעל התניא, האדמו"ר הזקן, התחנכנו על ברכי קריאתו הבלתי מתפשרת: "לעורר את האהבה הישנה וחיבת ארצנו הקדושה להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק". כשיצא רבנו הזקן ממאסר לגאולה ביום י"ט בכסלו, הוא תלה זאת בזכות מסירות נפשו לארץ ישראל: "היא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו". אדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש אומר: "אחינו היראים, אהבתם לארצנו הקדושה היא מצד ההרגש האלוקי שבהם... ולזאת המה חפצים בהמקום אשר בחר ה' הבוחר בציון ובירושלים, ואהבתם זו היא בהרגש פנימי ואהבה עצמית ופנימית בהמקום הזה, והיו נושקים את עפרה ממש, וזה כל חלקם בחיים אם יזכם השי"ת לבוא לארץ הקודש, אשר לזה תיכסף כל לב וכל נפש".
* * *
ממשיך ומעצים שושלתא דדהבא של נשיאי חב"ד בדורנו, הלא הוא רבנו הקדוש הרבי מליובאוויטש "הופך עולמות" בשיחותיו הנוקבות בכל הקשור לשלמות ארץ ישראל. מי ימנה ומי יספור את דברותיו היוצאות מתוך להבות אש המתמקדות על הרש"י הראשון בתורה בדבר השייכות והבעלות של עם ישראל לארץ ישראל – "נחלת עולם לעם עולם על ידי בורא עולם". בנוסף לזה, מתריע ומזהיר רבנו אודות סכנת "פיקוח הנפש" ממש בוויתור אפילו על שעל מאדמת הקודש ועל סכנת החיים הנשקפת כתוצאה אפילו מדיבורים בלבד אודות פשרות וויתורים על חלקים מארץ ישראל. כמה מתריע הרבי, שתקציבים-כספים המושגים על ידי מפלגות בתמורה לשתיקה או ויתור בנושא הבוער של מסירת שטחים – אלה כספים הטבולים בדם יהודי, כך, לא פחות.
* * *
ובכן, רבותיי וידיידי, ייאמר ברורות: "ארץ ישראל", "פיקוח נפש" (הדוחה את כל התורה כולה) הם חלק בלתי נפרד מתורה תמימה. החרד לדבר ה' הוא מי שחרד לקיים את כל התורה, ולא הנוהג בסלקטיביות ובוחר להילחם אך עבור "חלקים נבחרים" מתוך התורה הקדושה (מתוך חשש שעמידה איתנה על קיומם עלולה לפגוע ב"כסא" ו/או בתקציבים).
לא אלך רכיל, ואינני "מגלה את אמריקה" אם אקבע ואומר שכל המפלגות הדתיות והחרדיות – כולן, ללא יוצאת מן הכלל – נכשלו גם כשלו בזה, ואין להאריך בדבר המצער.
הזכרנו את אמרתו השנונה של המשפיע רבי שאול זצ"ל, לפיה מה שקובע הוא "מבחן המעשה": ובכן, עובדה היא, ועם עובדות אי אפשר להתווכח (למרות שבאווירה של היום ניתן להכחיש אף את השמש בצהריים) שבשורה התחתונה כל "היהודים היפים" שנוטפים שמן זית ערב הבחירות מבטיחים לנו הרים וגבעות, ומזילים דמעות על תוצאות שיחות השלום, הסכמי אוסלו והמסתעף מהם, כמו גם אותם אלה המבכים אותה אוטונומיה ארורה בשטחי יהודה ושומרון – קן צרעות, תשתית והכנה למדינה פלשתינית, מה נעשה? מצער לומר, אבל כל העסקנים ההופכים ל"בעלי תשובה" עקב מניעים אלקטורליים, אינם יכולים להכריז ולהצהיר בתום לב: "ידינו לא שפכו את הדם".
* * *
הרבי מליובאוויטש הורה, כידוע, להצביע עבור "המפלגה החרדית ביותר": מי, אפוא, בסיטואציה של היום נשארו בקטגוריה של "החרדים לדבר ה זו הלכה'", חרדים ללא מירכאות? את זאת אני משאיר לאינטליגנציה של הקוראים. בכל אופן, מי שחושב שאפשר להיקרא "חרדי" וגם להתעלם משפך דם של יהודים שנגרם כתוצאה מאוסלו, לעצום עיניים מעליית החמאס וממלחמת הדרום האחרונה כתוצאה מחורבן גוש קטיף, מי שטוב לו עם חוסר המעש שלו אחרי ועידת אנאפוליס ועדיין להיקרא חרדי – לבנו עליו.
אינני מקל ראש חלילה כלל ועיקר בעקרון הלבוש, וגם כותב שורות אלה מלובש כחרדי וקשור כידוע לחוג שעוטה לבוש חרדי; ברם סוף כל סוף אין זאת חזות הכל. מה אעשה, אני מכיר כמה יהודים, למרות שאינם לובשים בגדי חרדים, ואלה ידועים כמדקדקים בחייהם האישיים בקלה כבחמורה, חלקם אף מגודלי זקן וילדיהם מעוטרי פאות מתבדרות אשר לומדים ב"חיידר" של תשב"ר. כל אלה יכולים להצביע על רקורד עשיר של הקרבה למען ארץ ישראל בעשייה בפועל ממש, הם יכולים לזקוף לזכותם את מצוות הקמת כרכים בארץ ישראל, כולל "ערים גדולות לאלוקים" ובתוכן ישיבות קטנות וגדולות, בתי מדרש ובתי אולפנא לתורה ויראה, בקיצור: "ארץ ישראל של מטה" ביחד עם "ארץ ישראל של מעלה"!
ובאותו עניין: בביקורי האחרון ביישוב בית-אל, יישוב על טהרת הקודש אשר כצל'ה מיודענו הוא ממייסדיו, הפתעתי לגלות אף "כולל" ללימוד חסידות, בו יושבים והוגים בדא"ח אברכים מגודלי זקן ופאות חבושי כיפות סרוגות.
* * *
אמרנו שיש "חרדים לדבר ה'" ללא תווית חברתית של "חרדים", ואף על פי כן הנם חרדים לכל דבר, כולל חרדה לארץ ישראל – קדושתה ושלמותה ומניעת מצב של "פיקוח נפש" בוויתור ח"ו על חלקים מתוכה כמתחייב מהלכות מפורשות בשולחן ערוך. למי אני מתכוון? כבר כתבתי שבטוח אני שהקוראים מספיק אינטליגנטים להבין למי ולמה מכוונות מילותיי, ואידך זיל גמור.
